שלושת השמוליקים

מתוך הספר ׳חולם ביידיש׳:

זה התחיל בשנות השמונים עם "שני השמוליקים", שמוליק סגל ושמואל רודנסקי (מולה), שני שחקני הבימה, שכבר היו מפורסמים, זוג מוכר על הבמה. ב-1959 הם חברו לאליהו גולדנברג, והוא הגה את הרעיון לעבד סיפורים נבחרים מיצירתו הענֵפה של גדול ההומוריסטים היהודיים שלום עליכם, ולהציגם במופע די קליינע מענטשעלעך ("האנשים הקטנים"). גולדנברג, מהחלוצים של שימור היידיש במארג התרבות הישראלי, היה מיחידי הסגולה שפעל במרץ  להטמעת תרבות היידיש.  [ בשנות השישים, כשממשלת ישראל   החרימה את היידיש באופן רשמי, והמשטרה נתנה דוחות בכוח-חוק למופעים ביידיש, שמר אליהו גולדנברג את נר התמיד של השפה, שהייתה יקרה לליבו.

כקריין בחסד העלה אליהו קטעים שמשכו המונים. בתיאטרון העצמאי שעמד בראשו (המפתח) העלה את הסיפור "אנשים קטנים", הוא ה"קליינע מענטשעלעך", בעברית, ובחר לשתף שני שחקנים מהבמה העברית יודעי היידיש: אינה כרמל מתיאטרון האהל ושרגא פרידמן מהבימה. ב-1962 הגיעה מפולין לישראל השחקנית היהודייה הדגולה אידה קמינסקה. אידה, המנהלת ומי שהקימה את תיאטרון היידיש בוורשה, הכירה את גולדנברג היטב, והציעה לו להעלות את ההצגה בשפה המקורית, קרי: יידיש, לקהל התיאטרון שלה בפולין. הם החליטו להיעזר לשם כך בשגריר שלנו בפולין באותם ימים אברהם אגמון, לשעבר מנכ"ל משרד האוצר, איש כלכלה ומסחר, שכפי שכבר ציינתי, אהב יידיש, ועזר לטפחה בצמתים רבים. ההצעה של גולדנברג מצאה חן בעיני אגמון. הוא ידע שלהצגה ביידיש בבירת פולין תהיה הדים רבים, ושהיא עשויה לחולל מפנה ביחסי ורשה וירושלים.

כדי להעלות את ההצגה גולדנברג חבַר לשמוליק סגל ושמוליק רודנסקי. הם דיברו יידיש שוטפת, והשתלבו בהפקה. מסע ההופעות ביידיש זכה להצלחה אדירה, וכשחזרו לישראל המשיכו השלושה להריץ אותה כאן, בארץ, במקביל להופעות בעברית של הצגה אחרת שהעלה גולדנברג בתיאטרונו, על חוזה המדינה בנימין זאב הרצל. בה אני השתתפתי .

את האנשים הקטנים ואת המחזה על הרצל הריץ גולדנברג במקביל על כל במה אפשרית. לכל ההצגות הללו הצטרף גם בנו הבכור דודו, שלימים התפרסם כדודו טופז, אחד הבדרנים הידועים בארץ, שסיים את חייו באופן טרגי.

כאשר נפל אליהו למשכב פנה אליי והציע לי להחליפו כצלע השלישית בהצגה. האמת היא שלא רציתי, וגם ציינתי לפניו שראיתי את עצמי כשחקן המשחק בעברית בתיאטרון ישראלי-עברי. אבל הוספתי הסתייגות אחת: אם לא תהיה ברירה אחרת. ב-1976 גולדנברג נפטר, והוא בן שישים ושבע בלבד. הצגות השלישייה – סגל, רודנסקי וגולדנברג – פסקו. אך ההצגה חזרה שוב אל הבמות בשנת 1980. איך קרה הדבר? זה קרה ב"חדר השמוליקים" בתיאטרון הבימה, חדר איפור שהיה משותף לי, לסגל ולרודנסקי.

באחד הימים, כשעלעלתי בעיתון הארץ בחדר האיפור לקראת ההצגה, תפסה את עיניי כתבה ובה ריאיון עם שולמית אלוני, שהייתה אז שרת החינוך והתרבות. היא סיפרה במאמר בהתרגשות על ביקורה בברית המועצות ובארצות מזרח אירופה, שבהן נתקלה במחוות אהבה לזכר הסופר היהודי הדגול שלום עליכם במלאת מאה עשרים וחמש שנה להולדתו. אך כאן אצלנו, אין כל אזכור ממלכתי לאירוע ההיסטורי.

המאמר ריגש אותי עד דמעות. החלטתי לעשות מעשה. כשנכנסו שני השמוליקים האחרים לחדר, פניתי אליהם בקריאה מהלב: "חבר'ה, בואו נעשה משהו לזכרו של שלום עליכם".

"מה?" הם שאלו.

"נחדש את המופע קליינע מענטשעלעך".

"איך?"

"נהיה שלושה שמוליקים. אני מוכן ומזומן להיות הצלע השלישית. הרי גם שמי שמוליק…"

"אתה יודע יידיש?"

"יודע גם יודע", הוספתי,. "אני יודע שקשה להיכנס לנעליים הגדולות של אליהו גולדנברג, אבל אני מוכן לנסות ולהתמודד. אשמח אפילו להיבחן. תעשו לי  אודישן".

השניים הסכימו (אולי מתוך רחמנות…), וקבענו שאכין קטע ביידיש למבחן-במה בביתו של שמוליק רודנסקי. הקטע נחל הצלחה, היידיש שלי נשמעה ראויה, ובו-במקום כבר חשבנו אפילו על במאי להצגה – עוד שמוליק אחד, רביעי במספר – הבמאי שמואל בוֹנים, מטובי הבמאים בארץ.

בוֹנים המחונן נטל על עצמו את האתגר, ההצגה הראשונה של "שלושת השמוליקים" עלתה בתיאטרון הבימה ב-1 באפריל 1980.

הייתה זאת סגירת מעגל עם האירוע ההיסטורי של הקמת הבימה במוסקבה, שהרי במקביל להקמת התיאטרון העברי הבימה הוקם גם ברוסיה התיאטרון היידי הממלכתי הגוסט, בניהולו של השחקן שלמה מיכואלס. בהמשך הוא נסגר בהוראתו של סטלין – ומנהלו נרצח, אך כאן, בישראל, דווקא על במת התיאטרון הלאומי הבימה, נזרע הגרעין לתחייתה של היידיש. מודעות התיאטרון בישרו כי ההצגה הראשונה תתקיים ב-1 באפריל –1980, ואנשים התקשרו אל קופות התיאטרון כדי לבדוק אם אין כאן מהתלה…. מה פתאום יידיש בהבימה? כשהתברר שהפרסומים אמיתיים נחטפו כל הכרטיסים.בהצגה הראשונה נאלצה אשתי לשבת על המדרגות, דבר שהיא לא סולחת לי עליו עד היום.

בתוך זמן קצר הועברה ההצגה די קליינע מענטשעלעך, לאולם הגדול של הבימה, וכל הכרטיסים לעשרים וחמישה המופעים נמכרו בימים הראשונים. הקהל יצא מוקסם ומלא שבחים.

ההצגה די קליינע מענטשעלעך המשיכה להופיע באופן עצמאי לאחר הקשר עם הבימה, ללא החסות שלה, והסתמנה כשלאגר. ההצגה כבשה במות וקהלים בכל העולם . והיא שהולידה את תיאטרון היידישפיל.

הצילומים בדף זה באדיבות הארכיון האישי של שמוליק עצמון – וירצר

חזרה לתיאטרון >>