תיאטרון היידישפיל

"שירי החומש", ע"פ איציק מאנגר, פסטיבל ישראל 1990

מתוך הספר ׳חולם ביידיש׳:

שלושת השמוליקים היו הזרז לקראת הקמת תיאטרון היידישפיל בישראל. הקסם המיוחד שיצרו שלושת השמוליקים הוא שהביא, שנים אחדות מאוחר יותר, לתחיית שפת היידיש ותרבותה בתיאטרון היידישפיל שהקמתי.

כשחזרנו מגרמניה בה הופענו עם שלושת השמוליקים  פגשתי את ראש עיריית תל אביב הנמרץ ובעל הנשמה היהודית, אוהב היידיש, שלמה (צ'יץ') להט. סיפרתי לו שבגרמניה הבטיחו לי מענק של מאה אלף מארק לקידום הקמת תיאטרון יידיש בישראל.  צ'יץ' נדהם לשמוע זאת ."מחר בשמונה בבוקר אתה מתייצב במשרדי", אמר. למחרת  הוא חיכה לי בלשכתו, כשלצידו גזבר העיריה יצחק אלרון.

"בוקר טוב, אני ממש אידיוט!  ".נהם צי'ץ.

"בשביל זה הזמנת אותי כדי  להתבשר שאתה אידיוט?" שאלתי.

"אני אידיוט שלא חשבתי קודם שצריך להקים תיאטרון יידיש בתל אביב, ושהיינו צריכים לשמוע על כך דווקא מהגרמנים. אני מבקש ממך שמוליק להניח על שולחני הצעה מפורטת להקמת תיאטרון יידיש.  נעשה זאת בלי כסף גרמני- ואתה, שמוליק, תקים אותו".

הבהרתי לצ'יץ' שאינני יכול לעשות זאת, כי אני קשור בהתחייבות חוזית עם הבימה לכל החיים, שכן קיבלתי קביעות שנים ספורות קודם לכן, ואיני יכול להתמסר לחזון של תיאטרון היידיש.

"אם אתה לא יכול אעזור לך", אמר צ'יץ' ופנה אל מזכירתו. "תני לי בבקשה את אברהם אגמון, יו"ר מועצת המנהלים של הבימה".

בו-במקום קיבל צ'יץ' את רשותו של אגמון שאצא לחופשה, כדי שאוכל "לקפוץ למים" ולהקים את התיאטרון החדש, תיאטרון רפרטוארי ראשון בשפת היידיש במדינת היהודים, בעיר העברית הראשונה תל אביב-יפו.

בעבר כבר הקמתי שני תיאטראות מן היסוד [תיאטרון זווית וסדנת המחזה  המקורי] אני מעין בנאי או נגר מומחה, שמקים הכול מאפס, מעביר את הלפיד הלאה ובונה משהו חדש. הייתי חייב לעשות זאת. חשתי שזוהי שליחות שנועדתי לה, ושזו הזדמנות חד-פעמית לתקן את העוול המשווע כלפי שפת היידיש ותרבותה

חיפשנו אולם קטן ואינטימי ומצאנו את בית יד לבנים, המכיל מאתיים מושבים, וצ'יץ' אישר לנו את השימוש בו, שכן עד אז הוא נועד רק לעצרות זיכרון ולמופעי ערב יום העצמאות.

במסמך היסוד של התיאטרון רשמנו " מטרתנו להציל מכליה את אוצרות תרבות היידיש ולעורר כתיבה חדשה. תיאטרון אמנותי במהותו האוצר בתוכו את כל האומנויות: ספרות, שירה, מוזיקה, ציור, מחול, מסורת וכו'. התיאטרון הוא בית האוצר לנכסי תרבות זו". לא היה צריך להוסיף מילה.

הכסף הראשוני לתיאטרון החדש אכן הגיע מעיריית תל אביב.. עם הבסיס הזה התחלתי לחפש להקה שתהיה הגרעין הראשוני לבמה שהקמנו. ידעתי שאני חייב להתחיל בגדול, עם גרעין מרשים ומושך, ואכן, הצלחתי לשכנע שניים מהשחקנים הטובים והמנוסים ביותר של הבמה היידית באותה עת להיות הראשונים בתחום: יענק'לה הלפרין ויצחק חביס (אביה החורג של השחקנית ליא קניג). פניתי גם ליעקב בודו, שהיה בעל תיאטרון עצמאי משלו, אבל הוא התקשה להאמין שהרעיון בר מימוש. "אם זה יקרה ותצליח אוכל את הכובע". גם השמוליקים חבריי הטובים הטילו ספק בהגשמתו. רק אחרי תקופה ארוכה התייצב אצלי בודו, ובדמעות בעיניו אמר שהיידישפיל  (כן, זה השם החדש שנקבע), הוא המקום המיועד לו באמת, והוא מבקש להתקבל… למן ההצגה הראשונה שכיכב בה, המכשפה של גולדפאדן, שבה גילם את באבע יאכנע באופן וירטואוזי וכובש, כהרגלו, בודו הוא אחד מאבני היסוד הנאמנים והמוכשרים ביותר בתיאטרון. אחרי ההצלחה שלו ושל התיאטרון הוא נזכר שנדר נדר – "אם היידישפיל יצליח אוכל את הכובע", ובאמת הוא  עשה זאת – בחגיגות העשור לתיאטרון…. מאז גילם בודו עשרות דמויות בכל הצגות התיאטרון, והוא אחד מנכסיו הבולטים של היידישפיל.

הבכורה הייתה המחזה הקלאסי שווער צו זיין א ייד ("קשה להיות יהודי"), המחזה המצחיק והכואב של שלום עליכם, מי שהעלתה את הרעיון לבחור במחזה הזה הייתה רעייתי וחברתי לחיים הניה. היא ראתה את ההצגה לראשונה במינכן, שבה גדלה, וסיפרה לי שהמחזה אינו יוצא מראשה.

אל הדגל נקרא ישראל בקר, איש הבימה ותלמידו של שלמה מיכואלס הדגול, הבמאי היהודי ואחד מסמלי היהדות שמאחורי מסך הברזל. בקר היה שותף להצגה כבר כשעלתה ברוסיה, והוא ממש "עף" אלינו כדי לחדשה. גם בקר סבור היה, כמוני, שיש להכניס לסגל התיאטרון דם חדש של שחקנים צעירים, שיתגבשו ויישאו על גבם את ההפקה. צורפה השחקנית אתל קובנסקה, גם היא חניכתו של מיכואלס, שתחת שרביט בימויו של בקר הפגינה איכויות נפלאות.

בוגרים מוכשרים מן הסדנאות ובתי הספר למשחק  הצטרפו לגרעין שהתגבש, כמו רפי גולדווסר, יאשה גילינסקי ,לנה ירלובה ואפי מאיר , אבל הייתה בעיה אחת: הצעירים הללו לא דיברו יידיש! יצרתי מסגרת חדשה ללימודי יידיש, והיא הוטמעה כמחלקה באוניברסיטת בר-אילן. חלקם למדו אפילו תקופה ארוכה עד שהשפה נשתגרה בפיהם, ואחדים החלו לשחק כבר כעבור חודשים ספורים הניה רעייתי, מורה מוכשרת לשפת היידיש, לימדה את השחקנים דוברי העברית  והתוצאה המופלאה הייתה שאיש בקהל לא הרגיש מי דובר את השפה מלידה ומי רכש אותה זה עתה… הניה התנדבה לעשייה  זו מתוך תחושת שליחות… להעביר לצעירים את מכמני ההומור ואת המוזיקה של השפה.

ר בהצגה הראשונה, בחורף 1989, נרשם ביקוש עצום של כרטיסים  להצגה בקרב הקהל הרחב, שהתרשם מעולמות התוכן העשירים על במת אולם יד לבנים.

בהמשך הצטרפו ללהקה:רונית אשרי, יוסי סוקולסקי, גרא סנדלר, יאשה גילינסקי, לורה סהר ושורה של שחקנים רוסיים שנקלטו אצלנו. גם ביתי ענת  עשתה תפקיד נפלא בשיינע מיידעלע ("ילדה יפה"), מחזה של ברברה לבוב האמריקנית. למרות קליטתה המורכבת של ענת על במת היידיש, היא מככבת בה עד היום בשלל תפקידים. שחקנים נוספים שהצטרפו: ישראל טרייסטמן, בני טיילור ורפי גולדווסר.

השחקנים הצעירים שהצטרפו הביאו איתם  קהל צעיר. זו כבר הייתה מיני-מהפכה של התיאטרון הישראלי – חידוש שפת היידיש בפי שחקנים צעירים  לקהל צעיר.  אנסמבל שמפרנס את תרבות היידיש עד היום.

התיאטרון פורח

תיאטרון היידישפיל הפך לחלק בלתי נפרד מהנוף האמנותי בישראל. ההצגות רצו זו אחר זו, עוררו תהודה רחבה, ורובן גם זכו להצלחה קופתית. בתוך המרוץ להחזקתו הכלכלית של התיאטרון ולניהולו האומנותי, הייתה כל הצגה שעלתה בבחינת ציון דרך מרתק. לכל הצגה היו הזרם והז'אנר שייצגה, ונוצר ספקטקל שלם והרמוני, רבגוני ושונה. יקצר המצע מלתאר את כל ההצגות, רקען, תוכנן והחוויות הקטנות שנלוו לכל אחת מהן, היו אבני דרך בהתפתחותו של תיאטרון היידישפיל היידישפיל.

רפרטואר:

1988

די קליינע מענטשעלעך ("האנשים הקטנים"), מאת שלום עליכם, בעיבוד אליהו גולדנברג ובבימוי שמואל בונים.

1989

אַ שיינע מיידעלע ("ילדה יפה"), מאת ברברה לבוב, בתרגום יוסל בירשטיין ובבימוי האוורד ריפ.

1990

חומש לידער ("שירי חומש"), מאת איציק מאנגער, בהלחנת דובי זלצר ובבימוי שמואל בונים.

1992

האנשים הקטנים, מאת שלום עליכם, בעיבוד אליהו גולדנברג, חידוש בעברית בבימוי שמואל בונים.

הכתובה, מאת אפרים קישון ובבימוי שמוליק עצמון-וירצר.

1993

אוי פַּרנָסֶה, פַּרנָסֶה, מאת חנא גוטספלד ובבימוי שמוליק עצמון-וירצר.

1994

די שיינקייט פון יידיש, ערב מערכונים בעריכת שמוליק עצמון-וירצר ובבימויו.

1995

מירל'ה אפרת, מאת יעקב גורדין ובבימוי יורם פאלק.

1996

פֿון שענסטן און פֿון בעסטן ("מן הטוב והיפה"), ערב מערכונים הומוריסטיים בעריכת שמוליק עצמון-וירצר ובבימויו.

1997

סענדער בלאנק און זיינע יורשים ("סנדר בלאנק ויורשיו"), מאת שלום עליכם ובבימוי מיכאל לוריא.

1998

גוט יום-טוב, יידיש! ("חג שמח יידיש!") מאת דפנה אילת ובבימוי שמוליק עצמון-וירצר.

דאס געזאנג פון מיין הארץ ("המנגינה שבלב"), בעריכת שמוליק עצמון-וירצר ובבימויו.

1999

שווער צו זיין א ייד ("קשה להיות יהודי"), מאת שלום עליכם, בעיבוד יוסף בולוף ובבימוי ישראל בקר.

2001

צו זינגען און צו לאכן ("לשיר ולצחוק"), ערב מערכונים סאטיריים בעריכת שמוליק עצמון-וירצר ובבימויו.

2003

אַ יריד פון געלעכטער ("יריד הצחוק"), מאת יוסף טונקלר (דער טונקעלער) ובבימוי שמוליק עצמון-וירצר.

2004

טוביה דער מילכיקער ("טוביה החלבן"), מאת שלום עליכם ובבימוי יון לוצ'יאן.

דו איביקע דז'שיגאַן און שומאַכער ("דז'יגאן ושומאכער לנצח"), מאת קובי לוריא, נוסח במה מאת שמואל עצמון-וירצר ובבימויו.

2005

די לעצטע ליבע ("אהבה אחרונה"), מאת ואלרי מוכרייאמוב, על פי סיפור של יצחק בשביס-זינגר ובבימוי אורח ממוסקבה: אדולף שפירא.

אַ זיווג פֿון הימל ("זיווג מהשמיים"), כתיבה ופזמונים יענקלה אלפרין ובבימוי שמוליק עצמון-וירצר.

2008

דער קונצנמאכער פון לובלין ("הקוסם מלובלין"), מאת יצחק בשביס-זינגר, בעיבוד וכוראוגרפיה של יאן שורמיי ובבימויו.

2009

20 ביז 120 ("צוואנציק ביז הונדערט און צוואנציק", 20 עד 120), מאת שמוליק עצמון-וירצר ובעריכתו, ובבימוי יצחק שאולי.

2010

ליכטיק ווי די שטערן ("כוכבים נוצצים"), מאת אבי קורן על פי רעיון של שמוליק עצמון-וירצר, בתרגום ליידיש של יצחק שאולי ושמוליק עצמון-וירצר ובבימוים.

האנשים הקטנים, מאת שלום עליכם, בתרגום לרוסית של בוריס סנדלר, בעריכת שמוליק עצמון-וירצר, ובבימויו מחדש על פי הבימוי המקורי של אליהו גולדנברג ושמואל בונים.

2011

נאַפאָלעאָנס אוצר ("האוצר של נפוליאון"), מאת שלום עליכם, בעיבוד מחודש של מוטי אברבוך ובבימויו.

2013

דז'שיגאן און שומאכער קנאקן שוין ווידער ("דז'יגאן ושומאכר מכים שנית"), קומדיה מוזיקלית מאת ב' מיכאל ואפרים סידון, בעריכת שמוליק עצמון-וירצר ובבימויו.

 

הפקות תיאטרון יידישפיל (1988-2018) >>

ספריית ארכיון תיאטרון יידישפיל >>



הצילומים בדף זה באדיבות ארכיון תיאטרון "היידישפיל" והארכיון האישי של שמוליק עצמון – וירצר

חזרה לתיאטרון >>